1 וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־אִתַּ֣י הַגִּתִּ֔י לָ֧מָּה תֵלֵ֛ךְ גַּם־אַתָּ֖ה אִתָּ֑נוּ שׁ֣וּב וְשֵׁ֤ב עִם־הַמֶּ֙לֶךְ֙ כִּי־נׇכְרִ֣י אַ֔תָּה וְגַם־גֹּלֶ֥ה אַתָּ֖ה לִמְקוֹמֶֽךָ׃
2 כִּי נָכְרִי אַתָּה. וַאֲנַחְנוּ בּוֹרְחִים מֵאֵין צֵידָה וּמָזוֹן, וּמִתּוֹךְ שֶׁאַתָּה נָכְרִי לֹא תִּמְצָא מְרַחֲמִים:
3 וְגַם גּוֹלֶה אַתָּה לִמְקוֹמֶךָ. וְגַם אִם גּוֹלֶה אַתָּה מֵעִם הַמֶּלֶךְ שֶׁאֵינְךָ רוֹצֶה לִהְיוֹת עִמּוֹ, לִמְקוֹמְךָ חֲזוֹר לְךָ, כִּי לֹא טוֹב לֶכְתְּךָ עִמִּי, שֶׁהֲרֵי תְּמוֹל בָּאתָ:
